הבטחות סרק, הטרדות מיניות, גניבות, מעילות או שוחד? אין לדבורים זמן לשחיתויות כאלה; הן עסוקות בלהחזיק את העולם בחיים

כוורת הדבורים, כאורגניזם, חדורה בחיי אהבה נצחיים. כל דבורה ודבורה ממלאת את תפקידה בכוורת במלוא היכולת שלה וככל שגילה מתקדם, משתנה תפקידה בכוורת.
כדבורה צעירה, תפקידיה הבסיסיים מסתכמים בבניית חלות חדשות, ניקיון הכוורת, חימום וקירור הכוורת, האכלת המלכה במזון מלכות, האכלת הזכרים בדבש טרי (המלכה והזכרים בכוורת לא יודעים לאכול באופן עצמאי), חימום הוולד (הרחם) ושמירה קפדנית בפתח הכוורת בפני אורחים לא רצויים.
כאשר הדבורה מגיעה לגיל שלושה שבועות, היא לומדת לעוף. תפקידיה בכוורת משתנים והיא מתחילה בהתמדה ונחישות לחפש צוף, אבקת פרחים, שרף להכנת פרופוליס ומים לקירור הכוורת בימים חמים. כל החומרים הללו הם חומרים חיוניים להמשך פעילות תקינה של האורגניזם כולו; דבש ופולן הם מזונן של הדבורים והם משמשים גם ליצירת מזון מלכות למלכה ולביצים שהמלכה מטילה. הפרופוליס, כחומר אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי ואנטי פטריתי, משמש כאנטיביוטיקה טבעית לכוורת וכחומר חיטוי.
ברגע שהדבורה מוצאת מקור צוף משמעותי ברדיוס של כשבעה קילומטרים מהכוורת, היא תחזור לכוורת ותפצח במה שמכונה ריקוד הדבורים, המבשר לשאר הדבורים בכוורת היכן נמצא הצוף, מה מרחק שלו, מה כמותו ואיכותו. יש כאן שיתוף פעולה מלא בין כל הדבורים לשגשוג הכוורת כולה. השקדנות, ההתמדה והנחישות של הדבורים בעת מילוי תפקידן בכוורת יכולה להסתכם המילה אחת: אהבה!
כאמור, הכוורת חדורה באהבה הודות לעמל הבלתי מתפשר של הדבורים לטובת הכלל בכוורת ולאנושות בכלל, ואת מזונן של הדבורים, הדבש שמורכב מצוף – כחומר מתוק, בריא ומרפא – ניתן לכנות "האהבה של הטבע".
תפקידן של הדבורים בעולם, כישות של לב, הוא לייצר שפע של מזון ולהפיח חיים חדשים בעולם הצומח. בישות שהיא כל כולה אהבה טהורה, לא נמצא רמז לגישה של "שמור לי ואשמור לך". הדבורים דואגות לכולם באופן שווה לפי צרכיהן של כל אחד ואחת. הבטחות שלא מקיימים? הדבורים ממלאות את תפקידן במקסימום היכולת שלהן. גניבות, מעילות או שוחד? אין לדבורים זמן לשחיתויות כאלה; הן עסוקות בלהחזיק אותנו בחיים. הטרדות מיניות, שלא לדבר על אונס? עשרה זכרים מפרים את המלכה הפריה חד פעמית, ומתים מיד אחרי ההזדווגות. שאר הזכרים ממלאים תפקיד חשוב נוסף בכוורת והוא מה שמכונה: "שירת הזכרים", כך שהזכרים ללא ספק יעדיפו לשיר על פני הטרדות מיניות או אונס. "אגו וכוחנות"? לא בלקסיקון.
אני סבור שאם הפוליטיקאים היו מאמצים ולו חלק מחיי האהבה שבאים לידי בטוי בחיי הדבורים ומממשים אותה בעבודתם השוטפת כנציגי ציבור, חיינו היו נראים אחרת. נכון להיום, הבדיחה הבאה משקפת את הפוליטיקה הישראלית כבר עשורים רבים:
"כל חברי הכנסת, השרים וראש הממשלה יוצאים ליום כיף ונהנים משייט תענוגות. לפתע היכטה המפוארת עולה על שרטון וכולם מתחילים לטבוע. מי ניצל? העם!"
בהקשר לדבורים, התמונה הפוכה, שכן ללא הדבורים/הלב שלנו, האנושות כולה תאלץ להתמודד עם אתגרים של חוסר במזון וצמחייה.