"תופעת התמוטטות המושבה" (Colony Collapse Disorder – CCD)  היא תופעה המתבטאת בהיעלמות מהירה של אוכלוסיית הדבורים. בארצות הברית נעלמה כחצי מאוכלוסיית הדבורים בעשור האחרון, וגם באירופה מדווחים דבוראים על מקרים שבהם נעלמות הכוורות בִּן לילה, בלא סיבה גלויה לעין. טרם נמצא הסבר מדעי לתופעה, אך יותר ויותר חוקרים מבינים שלא ניתן למצוא הסבר אחד ובלעדי לתופעה, אלא שהיא תוצר לוואי של מספר גורמים.

את הגורמים להיעלמות הדבורים ניתן לחלק לשניים: סיבות חיצוניות וסיבות פנימיות. הסיבות החיצוניות הן השינויים שמתרחשים בכל העולם, המשנים לרעה את סביבת המחיה של הדבורים. הסיבות הפנימיות נוגעות לדרך הקונבנציונלית שבה מגודלות הדבורים כיום. דרך זו מחלישה את הדבורית בהתמדה, עד רמה שבה הדבורים אומרות "די!" ונעלמות.

בין הסיבות החיצוניות ניתן למנות תהליכי בינוי על חשבון שטחים טבעיים, קרינה סלולרית, שימוש בחומרי הדברה, מונוקולטורה (גידול של זן אחד על פני שטחים חקלאיים עצומים), היעלמות זנים שונים של צמחייה, מזון מהונדס גנטית, התחממות כדור הארץ, זיהום האוויר, האדמה והמים ועוד. הדבורים הן חלק בלתי נפרד מהטבע שמסביבנו, והכחדתו היא גם הכחדת הדבורים.

הסיבות הפנימיות קשורות לאופן גידול הדבורים, והן עדיין נסתרות מעיניהם של רוב האנשים, ואף מעיני אלה שמתעניינים בנושא. העצוב מכולם הוא מצבם של מגדלי הדבורים: רובם אוהבים את מלאכתם, ומטבע הדברים רוחשים אהבה אל החרק שמדבשו הם מוציאים את לחמם. הדבוראים עובדים קשה כדי להחזיק את המכוורת, ופעם אחר פעם הם עומדים חסרי אונים מול כוורות שהתרוקנו מיושביהן ללא סיבה נגלית לעין. ענף גידול הדבורים נמצא בגסיסה, ומכוורות קטנות וּותיקות פושטות את הרגל. הדבוראים לא יודעים, שלמעשה האופן שבו הם גידלו את הדבורים כרת את הענף שעליו הם ישבו.

התפיסה המקובלת רואה בדבורית "משפחה" או "קהילה", שבה לכל פרט יש תפקיד, וברגע שהוא סיים את תפקידו הוא חסר חשיבות. זוהי תפיסה מכניסטית לחלוטין, והיא מביאה לעשרות סוגים של מניפולציות שעושה האדם בדבורית. בפועל, הדבורית היא ישות אחת, שלכל פרט בה נודעת חשיבות, והמניפולציות שנעשות בה מתבטאות במחיר כבד.

יצירת מלכה בידי האדם

הבעיה המרכזית של גידול הדבורים המכני היא יצירת מלכות בצורה מלאכותית. מכירת מלכות שנוצרו בדרך זו הפכה להיות תת-ענף של ענף גידול הדבש, וחלק מהדבוראים פנו לכך כיוון שממכירת דבש בלבד קשה היום להתפרנס.

מלכה בריאה וחזקה מתפתחת בתוך "מלכון", תא עגול וגדל מידות שהדבורים בונות בכוורת, ומהרגע הראשון לחייה היא מקבלת כמות גדולה של מזון מלכות. כשיוצרים מלכה בדרך מלאכותית נוטלים ביצת דבורה עמלה שהוטלה בתוך תא משושה, ומעבירים אותה לתא עגול מפלסטיק. כלומר, הביצה מופרדת מהכוורת. יום לפני הבקיעה מכניסים את המלכון לכוורת אחרת, כדי שהדבורה הבוקעת תשמש כמלכה שלה. אם כן, ה"מלכה" הזאת היא למעשה דבורה עמלה משודרגת, שקיבלה את היכולת להטיל ביצים, אבל היא חלשה, והביצים שהיא מטילה חלשות, והדבורית שנוצרת היא חלשה וחולה.

הקפאת ההתנחלויות

פעולת ה"התנחלות" מתקיימת באופן טבעי ברגע שבו נוצרה בכוורת מלכה חדשה, וחצי מאוכלוסייתה עוזבת יחד עם המלכה הישנה ומקימה כוורת חדשה. ההתנחלות מתרחשת באביב, כאשר הכוורת מתמלאת, והדבורים מרגישות צורך ליצור כוורת חדשה. ההתנחלות היא צורך טבעי לדבורית, וניתן להשוות אותה ללידה אצל בני האדם. שבעה ימים לפני ההתנחלות מתקיימת רגיעה בדבורית, מעין שינה. הדבורים מתכנסות, והפעילוּת מונמכת למינימום. ואז – מזל טוב, יש לנו דבורית חדשה, עם מלכה אמתית חדשה ובריאה. ואולם, גידול הדבורים הקונבנציונלי מדכא את יצר ההתנחלות ומונע אותה, על ידי זה שמוסיפים לכוורת חלות ריקות, המעסיקות את הדבורים במילוין. מגדל הדבורים אינו מעוניין להפסיד בבת אחת חצי מכוח ייצור הדבש שלו, אבל הרווח קצר המועד גורם לדבוראי נזק עצום בטווח הארוך.

אדישות למותם של זכרים

בכוורת הסטנדרטית מונחת רשת מתכת, המונעת מהמלכה לעבור לקומות העליונות של הכוורת, כדי שלא תטיל שם ביצים . החורים ברשת גדולים מספיק כדי שהדבורים העמלות תעבורנה, והדבורים הזכרים – הגדולים מהעמלות וקטנים מהמלכה – שמנסים לעבור, נתקעים ברשת ומתים. מכיוון שגידול הדבורים הקונבנציונלי לא רואה לזכרים שום תפקיד מלבד הפריית המלכה, מות הזכרים מתקבל על דעתם של רוב הדבוראים. לעתים אף מתבצעת המתה יזומה של זכרים.

תפקידם של הזכרים בכוורת נגלה לנו כאשר אנו מעמיקים לממד הרוחני של חיי הדבורים, תוך התבססות על מחקריו של ד"ר רודולף שטיינר ושל ממשיכי דרכו, כדוגמת גרג ויליס (Greg Willis) האמריקני. לפי שטיינר, הזכרים ממלאים את תפקיד מערכת העצבים המרכזית של הדבורית. ויליס אומר, שהזכרים מעבירים כוחות מעצבים לרמות, לגלמים ולדבורים הצעירות שטרם יצאו מהכוורת. הם למעשה שרים להן, וכך דרך הטונים מועברים כוחות אב-טיפוסיים מעצבים, המאפשרים לעמלות להעביר אחר כך כוחות מעצבים לעולם הצומח.

נדידת כוורות

גורם נוסף שמחליש ומכחיד את הדבורים הוא העברת כוורות ממקום למקום לצורכי האבקה. הדוגמה הקיצונית לכך מתרחשת בקליפורניה, שם ענף גידול השקדים מייצר כ-80% מאספקת השקדים העולמית (לפי ויקיפדיה). מטעי השקדים העצומים פורחים כשבועיים בשנה, ואינם מאפשרים גידול דבורים בסביבתם. לפיכך מגיעות לאזור מדי שנה בין 70 ל-80 אחוזים מכוורות ארצות הברית, והן מפרות את השקדיות. התשלום עבור כוורת הולך ועולה, כיוון שהיצע הכוורות ירד באופן ניכר בארצות הברית בעשור האחרון. באופן דומה, מועברות הדבורים בכל רחבי העולם ממקום למקום לצורכי האבקה.

האם מישהו טורח לשאול איך הדבורים מרגישות כאשר מעבירים אותן ממקום למקום מספר פעמים בשנה? אותם מעברים נוגדים לחלוטין את טבען של הדבורים, שקשורות מאוד לאזור שבו הן חיות. מעבר לצורך להתרגל בכל פעם לתא שטח חדש, גם לנסיעה עצמה יש השפעה על הדבורית: הרעידות והטלטלות של הנסיעה גורמות לסטרס גדול ולהחלשת המערכת החיסונית של הדבורית. כ-30% מהוולדים שמתחילים את הנסיעה אינם שורדים אותה. הוסיפו לכך את הפוטנציאל הגדול להעברת מחלות בין דבוריות באירועי האבקה גדולים, כמו בקליפורניה, וקבלו פגיעה ממעלה ראשונה בבריאות הדבורים.

האכלה בתמיסת סוכר

היום רוב הדבוראים מאכילים דרך קבע את הדבורים שלהם בתמיסת סוכר במשך כל השנה. אבל התזונה היחידה שממנה הדבורים אמורות לקבל את האנרגיה שלהן ואת כוחות החיים היא צוף ופולן. תמיסת סוכר גורמת לדבורה להוציא הרבה יותר אנרגיה בהפיכתו לסוכר, לעומת הצוף שדומה בהרכבו לדבש. מאמץ זה מוציא את הדבורה מאיזון ושואב את כוחות החיים שלה. בגידול דבורים מעשי יש להתמודד מעת לעת עם תקופות של העדר פריחה, במיוחד אם איננו מעוניינים לנייד את הכוורות. לעתים האכלה בתמיסת סוכר היא מוצדקת, אבל אז יש להוסיף לתמיסה תמצית צמחים ומי ים כדי להעשירה בוויטמינים ומינרלים.

לסיכום

לאור כל המניפולציה הלא טבעיות שמבצע האדם בדבורים, אין פלא שבשנים האחרונות מתפתחות ומתגלות מחלות דבורים חדשות. יש המאשימים מחלות אלו בהיעלמות הדבורים, אבל ברור שהן מופיעות כיוון שאוכלוסיית הדבורים נחלשה מאוד בשנים האחרונות בשל אופן גידולן.

ההתמודדות עם וירוסים, טפילים ופטריות בקרב הדבורים היא אתגר גדול, שאינו פתיר בזמן קצר. חשוב להבין שמדובר בסימפטום ולא במחלה עצמה, ופיתוח רעלים כנגד אותם טפילים רק מחמיר את הבעיה. במקום זאת, יש להתחיל להתבונן בתמונה הרחבה ולתפוס את הכוורת כישות אחת – דבורית – שכל מניפולציה מלאכותית בתוכה שקולה למניפולציה מלאכותית על גוף האדם. התרופה הטובה ביותר היא להימנע מהתערבויות ומניפולציות מלאכותיות בטבע הדבורים, כמו גם בטבע בכלל.

אם אנחנו פועלים נגד הטבע, זה רק עניין של זמן עד שהטבע מגיב בדרכו שלו. גידול העופות בתנאים מחפירים הביא למחלת שפעת העופות; חליבת היתר של הפרות גרמה למחלת הפה והטלפיים; גידול הדבורים המכניסטי מביא להכחדתן. הדבר מדאיג במיוחד עקב העובדה שהדבורים אחראיות ל-40% מתפוקת המזון בעולם. שינוי המגמה יתרחש כאשר האדם היחיד – ומכאן האנושות – יחדל לפעול באופן אוטומטי מהראש ומהאגו, וייתן מקום ללב ולהקשבה לצורכי העולם.