אחד המאפיינים הבולטים בעבודתו של רודולף שטיינר הוא תיאור המציאות באמצעות "תמונות". כלומר, הוא מראה מכלול של תופעות המשולבות זו בזו ומשתנות על פני הזמן, ובאופן זה יוצרות תמונה שלמה של תופעה כללית יותר. ראייה כזאת מאפשרת לדברים להיות מובנים בהקשרם הנכון ביחס לחיים.

השימוש בתמונות גם מאפשר להשוות ולמצוא קווי דמיון בין התופעות השונות. למשל, אפשר להשוות בין עצים נשירים לדבורים. החוקר בייקר (C.T.G. Baker), שעבודתו נובעת ממחקריו של רודולף שטיינר, משווה בין עצים נשירים לדבורים (Understanding the Honey Bee, 1948). הבה נתחקה אחר ההשוואה, כשאנו זוכרים כי מדובר בהשוואה "תמונתית".

הגזע של העץ מייצג את האלמנט המטרנלי (אימהי), שמאפשר לעץ לגדול ולהתפתח. במקביל, מלכת הדבורים אחראית לגידולה ולהתפתחותה של הדבורית. מלכת הדבורים מושווית אפוא לגזע של העץ.

העלים של העץ מעבירים אליו מרכיבי מזון שונים של הטבע עד לגזע העץ ומאפשרים לו לצמוח. בכוורת אוספות הדבורים הפועלות את מרכיבי המזון השונים (צוף, אבקת פרחים, פרופוליס ומים) כדי לאפשר לדבורית להתפתח, לגדול ולשגשג.

הפריחה של העצים מייצרת אבקה (פולן). אבקת הפרחים מתפזרת, בין היתר באמצעות הרוח, ומפרה עצים סמוכים. באותה מידה הדבורים ממין זכר עוברים מסע כלולות באוויר ובשמש ומפרים את המלכה.

דמיון רב קיים גם בהתנהלותם של הדבורים והעצים הנשירים במעבר דרך עונות השנה: שניהם מתרחבים ומשגשגים בקיץ ו”נושרים" ומתכנסים בחורף. בדומה לעץ, הדבורית מנשירה מעליה את הפרחים (דבורים ממין זכר) ואת מרבית העלים (הפועלות) בחורף. באופן זה, רק הגזע (המלכה ומספר קטן יחסית של פועלות) יכול למעשה לשרוד את החורף.

ישות של שמש

הקיץ הוא הזמן שבו הדבורית משגשגת, וניתן לראות קשר הדוק בין הדבורה לבין השמש. בהרצאה הראשונה בסדרת הרצאות שנשא על אודות הדבורים, שטיינר מכנה את הדבורה "ישות של שמש", ומספר על הקשר האינטימי שקיים בין השתיים.

הדבורה העמלה שוהה בתוך התא 21 ימים במהלך התפתחותה מביצה. לדברי שטיינר, מספר זה אינו מקרי. 21 ימים הם פרק הזמן שבו השמש משלימה סיבוב סביב צירה. כלומר, במשך שלושת השבועות האלה הדבורה חווה את השמש מכל צדדיה, וסופגת את מכלול האיכויות (הרוחניות) שלה. אחרי כן היא מוכנה לצאת לאוויר העולם כדבורה בוגרת.

כשנתבונן בחיי הדבורה, נראה בבירור את הקשר ההדוק בין השתיים. הדבורה אוהבת את האור והחום של הקיץ, וזו גם כאמור התקופה שבה היא בשיא גודלה. הדבורה תפעל רק בשעות היום. לאחר שקיעת השמש מתכנסות הדבורים בכוורת עד לצאתן מחדש למחרת בבוקר.

ריקוד הדבורה, שבאמצעותו היא מבשרת לשאר הדבורים על הימצאות מקור צוף, אבקת-פרחים או מים, מתבצע בשיתוף פעולה ישיר עם השמש: הזווית שבה היא מבצעת את הריקוד (שצורתו הספרה 8) ביחס לשמש מספרת לדבורים האחרות בכוורת את הזווית שבין הכוורת, השמש ומקור הצוף. אם הזווית הזאת משתנה במהלך הריקוד, מתאימה הדבורה את הריקוד לזווית החדשה.

מסע הכלולות של המלכה יתבצע אך ורק ביום שבו השמש זורחת, ולעולם לא ביום מעונן וסגרירי. המלכה תעוף מעלה לכיוון השמש, ובעקבותיה הזכרים, ושם תתבצע ההפריה של המלכה תוך כדי מעוף (אגב, הדבורים הם החרקים היחידים שמזדווגים באוויר. כל שאר החרקים מזדווגים על האדמה).

השמש היא חום, והדבורים קשורות מאוד לאלמנט החום. אם ננסה ליצור מגע פיזי וישיר עם הדבורים, כגון אם נפתח כוורת ונכניס את היד לתוכה (אל תנסו את זה בבית), נחווה באופן מיידי את איכות החום העולה מהדבורים ומהכוורת. בכוורת בריאה נשמרת טמפרטורה של 35 מעלות צלזיוס בקירוב – גם בחורף וגם בקיץ. אם נבקש לבוא עם הדבורים במגע פיזי ואינטימי במלוא מובן המילה, וניקח בעדינות רבה חופן של דבורים בכף יד אחת, נרגיש מיד צמרמורת של חום מתפשטת בכל הגוף!

לדבורה קשר קרוב גם ליסוד האוויר. הדבורה שוהה רוב חייה באוויר, והיא נמצאת על הקרקע רק כשהיא מוצאת מקור מים לשתייה או כשהיא מתה. בטבע יבנו הדבורים את הכוורת במקום גבוה – לרוב על עץ (לעתים דבורית מתנחלת בבית, ואז היא תעשה זאת במקום גבוה, כמו מרזב או עליית גג). מובן אפוא שהכוורות הסטנדרטיות, אותן קופסאות עץ לבנות שכולנו מכירים, אינן הולמות את שאיפתה הבסיסית של הדבורה להיות באוויר.

הקשרים שמצאנו מאפשרים לנו לחוש שממלכת הדבורים היא ממלכה פעילה, השזורה בכוחות הקוסמיים הפועלים על האדמה ומסביב לה. התחושה הזאת היא הבסיס לגידול דבורים ביו-דינמי. ראיית הדבורה כנציגת השמש עלי אדמות מלמדת אותנו שהדבורה, כמו השמש, ניחנה בכוחות נצחיים של ריפוי ואהבה. מי שמתעלם מהצד הנפשי-רוחני שבגידול הדבורים, מחמיץ את העיקר בבְרִיוֹת מופלאות אלו, וההתעלמות הזאת היא השורש של ההרס, החולי והמוות הפוגעים היום קשות בממלכת הדבורים.